<h1>שבלי הלקט דין בהמה שנשחטה ולא נבדקה סימן כ"ז</h1>
<h2>דף כד:</h2>
ועוד מצאתי, מעשה אירע כך, והורה חבר אחד כפסק זה ושאל לרבי יצחק ב"ר יהודה ז"ל, והשיב, כך דעתי נוטה שאותו חבר לעצמו הורה, ושם חילוק בין ספק סירכי, ובין ספק נקובי קרום ופסיקת חוט ונקובי דקים, דחיישינן לקרום שעלה מחמת מכה בריאה, וסירכת דופן, וסירכא שלא במקום רביתא ומשום דידא דטבחא ממשמשא בה כד מפקי לה ומינתקי סירכי דקיקי, ולא ידע ואי לא בדיק הוי ספיקא דאורייתא. והא דאמרינן במסכת ביצה [כ"ה ע"א], כדרך שאמרו הפשט ונתוח בעולה וה"ה לקצבים, ומסיק רמי בר חמא [חולין ל"ג ע"א] אורח ארעא קמ"ל ולאו איסורא קאמר. יש לומר כגון דפתח לבהמה ובדיק בריאה. ומילתיה דרב הונא בשאר טרפות. ודקאמר ר' עקיבא [כ"ה ע"א] כזית מבית טביחתה דבדיק לה לריאה קודם הפשט ונתוח, ומהדר אתנא קמא דאמר צלי ואמר איהו חי. ואפילו לגבי אורח ארעא איכא למיסר מדרמי בר חמא דאמר נטיעה מקטע רגליהון דקצבייא וכו'. וכ"ש בלא בדיקת הריאה. ודכוותה [ל"ג ע"א] הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה כדתניא [סנהדרין ס"ג ע"א] מנין לאוכל מבהמה קודם שתצא נפשה וכו'. מיירי כשבדק. והוי דומיא דתשע חנויות דקתני [חולין צ"ה ע"א] אם אינו יודע מאיזה מהם לקח ספיקו אסור. והלוקח עשר בהמות מן השוק שכיח בינייהו או חדא או תרי טריפות. והלוקח מן השוק כלוקח ממקום קבוע דספקו אסור. אף על גב דבעלי חיים נינהו וניידי אפילו הכי כמקום קבוע דמי דהכי משמע בפרק התערובות בזבחים [ע' ע"ב], דתנן, כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפילו אחד ברבוא ימותו כולן. ומקשינן, ונמשוך חדא מינייהו ונימא כל דפריש מרובא פריש. ומתרצינן, נמשוך, הוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. אלמא, דבבעלי חיים שייך קביעות. וההיא [י"ב ע"א] דמי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו ומצאן שחוטין, ורבי אמי [ב"מ כ"ד ע"ב] דאשכח פרגיות בין טבריא לצפורי, כיון דקי"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן כשחוטין לפנינו דמי, והיינו דרב הונא דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת וכו'. אבל גבי בדיקה ספק איסורא לחומרא, דאין רוב מצויין מומחין לבדוק. ועוד, כדאמרינן [מ"ט ע"א] דהיכא דאינקיב ריאה היכא דממשמשא ידא דטבחא, כגון ניקבה הריאה כשמוציאה לחוץ תלינן [בטבחא] וכשרה. הכא נמי תלינן במשמושא ידא דטבחא כיון שהריאה עלולה בסרכות ולא בדקה בעודה בבהמה, ואפילו בהוציאה לחוץ איתנקו סירכי דקיקי ולא ידיע והוי ספיקא דאוריתא.
